איך יודעים אם הקשיש מוכן למעבר לבית אבות או דיור מוגן?
העברת בן/בת משפחה קשישים לבית אבות היא החלטה מורכבת וקשה רגשית, אך קיימים מצבים בהם החלטה זו היא בלתי נמנעת. מטרת המשפחה היא לשמור על בריאותו, בטיחותו ואיכות חייו של יקירם בדרך המתאימה לו ביותר.
במהלך שנות עבודתי בתחום פגשתי משפחות רבות שהתלבטו בנושא זה. בכתבה זו אסקור את הנושא מזוויות שונות ואעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה.
- חיה רמתי
- עודכן לאחרונה בתאריך: אוקטובר 16, 2025
מצבים בריאותיים מורכבים הדורשים טיפול רפואי 24 שעות ביממה
בתי אבות בארץ מותאמים לטפל במצבים בריאותיים מורכבים וקשים ובמחלות כרוניות, שדורשים טיפול סיעודי ורפואי אינטנסיבי, ולכן שירותי טיפול בבתי אבות סיעודיים מעניקים מענה מקצועי ומלא יותר ממה שניתן לספק בבית.
לדוגמה:
– ניהול מחלת הסכרת הינו מורכב וכולל ניטור רמת הסוכר בדם, הזרקת אינסולין והקפדה על תזונה.
– מחלות לב דורשות ניטור מתמיד וניהול תרופות.
– מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) – מחייבת פעמים רבות טיפול בחמצן וניטור צמוד של תפקודי הנשימה.
מצב דומה של הצורך בטיפול רפואי מורכב ומיומן קורה לאחר התאוששות מניתוח, שיקום לאחר שבץ מוחי וכדו'.
מחלות קוגניטיביות כמו דמנציה או אלצהיימר
במהלך שנות עבודתי, נפגשתי עם בני משפחה רבים שהתקשו לראות את האדם היקר להם מתמודד עם בלבול ואובדן שליטה. במצבים כאלו, העברת הקשיש למסגרת בטוחה הקל גם עליהם.
זאת מכיוון, שככל שהירידה הקוגניטיבית מתקדמת, כך מסוכן יותר לקשיש להישאר בביתו: הוא סובל מירידה משמעותית במודעות שלו לעצמו ולסביבה, שיפוט לקוי ובעיות התמצאות. לכן, הוא עלול לשכוח לכבות את הגז או את התנור, לצאת מהבית ללא יכולת לחזור אליו, ליטול תרופות במינון שגוי וכדו'.
בנוסף, דמנציה מעלה את הסיכון לנפילות בשל הירידה בקואורדינציה ובהערכת סיכונים. חוסר המודעות שלו למכשולים בבית, שימוש לא נכון בחפצים יומיומיים וחוסר יכולת להבין מתי מצב הינו מצב חירום – כל אלו הופכים את סביבת הבית למסוכנת.
הזדקקות לעזרה בביצוע מטלות יומיומיות
זהו אחד הסימנים המשמעותיים ביותר לכך שהקשיש מתאים למגורים וטיפול בבית אבות.
הסימנים יכולים להתבטא בכמה צורות:
חוסר שמירה על היגיינה אישית – הקשיש מתקשה לשמור על היגיינה אישית, כגון: רחצה, שמירה על בריאות השיניים, טיפוח אישי, הקפדה על לבישת בגדים נקיים וכדו'.
קושי בהלבשה – הקשיש מתקשה להתלבש לבד, לכפתר חולצות או לקשור את שרוכי הנעליים שלו.
הכנת אוכל – מתקשה בהכנת אוכל, מפסיק לבשל, אוכל רק אוכל מוכן ונוטה לדלג על ארוחות.
בעיות בלקיחת תרופות – שוכח לקחת תרופות, מתבלבל ביניהן, נוטל מינונים שגויים וזקוק להשגחה בנושא זה.
אינו מבצע את מטלות הבית השגרתיות – הבית נראה מלוכלך ולא מסודר.
סכנות לנפילות בבית
מחקרים רבים מצביעים על כך, שנפילות בקרב מבוגרים בגילאי 65 ומעלה הינן שכיחות וגורמות לפציעות קטלניות ולא קטלניות בקרב מבוגרים. אחד מכל ארבעה מבוגרים נופל מדי שנה ונפילה אחת מגדילה את הסיכוי לנפילות נוספות. בית עם מדרגות פנימיות או מסדרונות צרים, עלול להגביר את הסיכון לנפילה.
מעבר לבית אבות מעניק סביבה בטוחה ומותאמת, שמצמצמת משמעותית את הסיכון לנפילות ומעודדת ביצוע פעילויות לחיזוק שיווי המשקל והכושר הגופני.
שחיקה של מטפלים
טיפול בהורה קשיש הינו מתיש רגשית ופיזית כאחד. אם המשפחה המטפלת מרגישה שחיקה וחוסר יכולת להמשיך ולשאת בעומס ובאחריות של הטיפול – ייתכן שהגיע הזמן לשקול בית אבות.
הסימנים לשחיקה של המטפלים בקשיש:
– תחושת תשישות ועייפות פיזית ונפשית.
– לחץ נפשי
– השפעה שלילית על בריאותו של המטפל.
– עצבנות וחוסר סבלנות (גם כלפי הקשיש מתוך מצוקה).
– המטפל אינו מוצא זמן לפעילויות שנהנה מהן בעבר.
– תחושות של חוסר תקווה, חוסר אונים ואפילו דיכאון כלפי המצב.
בדידות הקשיש
בדידות היא אחת הבעיות החמורות בגיל השלישי. מחקרים הראו שבדידות גורמת למצבים נפשיים קשים, כגון: דיכאון וחרדה ועלולה להחמיר מצבים בריאותיים קיימים ולפגועה באיכות חייו של הקשיש וברווחה הנפשית שלו.
חוסר אינטראקציה חברתית עלול גם להחמיר ירידה קוגניטיבית אצל קשישים, משום שהבידוד החברתי מפחית רמת הגירוי המוחי הנוצר בעקבות שיחה, פעילות חברתית ותקשורת עם אחרים.
כך נוצר מעגל שלילי – ככל שהאדם פחות פעיל חברתית, כך מצבו הקוגניטיבי מדרדר והקושי שלו ליזום קשרים ולשמר אותם – פוחת.
בבית אבות שמים דגש על פעילויות משותפות וחיי חברה, כדי ליצור בקשיש תחושת שייכות ולהפיג את בדידותו.
כאשר מסגרות אחרות אינן מתאימות לקשיש
מעבר לבית אבות מתבקש כאשר חלופות אחרות אינן נותנות מענה לצרכיו של הקשיש ולמצבו הפיזי או הנפשי. משום שהקשיש זקוק להשגחה רפואית מקצועית ושוטפת בד בבד עם מענה לצד החברתי והנפשי.
המסגרות שניתן לבדוק:
– דיור מוגן – שמתאים לקשישים עצמאיים או לאלו שזקוקים לעזרה קלה בלבד ואין בהם מענה רפואי צמוד.
– טיפול ביתי – שמאפשר לקשיש להמשיך לחיות בביתו עם עזרת מטפל, אולם אינו מספיק כאשר מצבו של הקשיש מחמיר.
– מרכז יום לקשיש – שמספק מסגרת חברתית, חוגים ופעילויות בשעות הבוקר, אבל לא פותר את הטיפול וההשגחה על הקשיש בשאר שעות היום ולא נותן מענה לצרכים רפואיים מורכבים.
כשעלות הטיפול בבית גבוהה מדי
עלות הטיפול הבייתי בקשיש עלולה להיות גבוהה מאד, במיוחד אם נדרש טיפול סיעודי צמוד או ביצוע התאמות מיוחדות בבית לבטיחות הקשיש. כך, שלעיתים המשפחה מגיעה לנקודה שבה אינה יכולה לממן יותר את העלות הגבוהה.
ככל שמצבו של הקשיש מחמיר וצרכיו עולים כך ההוצאות גדלות.
זה מה שהופך את המעבר לבית האבות לאופציה ריאלית עבור המשפחה לא רק בגלל המענה הרפואי שניתן בו, אלא בגלל הסיוע שהמדינה מעניקה במימון.
משרד הרווחה והביטוח הלאומי מאפשרים לקבל סיוע כלכלי משמעותי (בהתאם למבחני זכאות ולהכנסות הקשיש) וכך חלק גדול מהעלות ממומן על ידי המדינה.