אלו שינויים נפשיים והתנהגותיים עוברים על בני הגיל השלישי?
בפני בני הגיל השלישי עומדים קשיים רבים – בריאותיים, תפקודיים, קוגניטיביים ונפשיים, שההתמודדות איתם מאד מאתגרת וקשה.
תקופת הגיל השלישי – מגיל 60 שנה ואילך מחולקת ע"י בעלי המקצוע לשלוש תקופות: זיקנה צעירה, זיקנה אמצעית וזיקנה מופלגת. לכל שלב – יש אפיונים שונים וצורך בהתמודדויות עם קשיים מגוונים.
גם ההתמודדות עם בדידות, עם אובדן של בן/בת זוג, עם שינויים במצב הרוח, דיכאון, בעיות זיכרון וקשיים קוגניטיביים – מקשים על חייו של הקשיש בשנים אלו.
עם זאת, אסור לשכוח, שקיים מושג הקרוי "הזדקנות חיובית" – שיישומו קשור לתפיסת המציאות של הקשיש, לשמירתו על בריאותו ולחוסנו הנפשי.
- חיה רמתי
- עודכן לאחרונה בתאריך: דצמבר 31, 2023
גיל הזהב – גיל של שינויים פיזיים, התנהגותיים ונפשיים
כשמדברים על שינויים בגיל המבוגר שמים בדרך כלל דגש רב על השינויים הפיסיים והבריאותיים, הגורמים לשינויים התנהגותיים רבים.
לעיתים לא מתייחסים בכובד ראש מספיק לשינויים הפסיכולוגיים והרגשיים העוברים על בני הגיל הזה.
אכן, קשישים חשופים יותר למחלות משום שמערכת החיסון שלהם חלשה יותר מאשר בעבר וכך יכולת ההגנה של גופם נחלשת.
הם מועדים יותר לנפילות ולתאונות בשל חולשת השרירים והיחלשות העצמות.
אחד השינויים המשמעותיים הוא השינוי הקוגניטיבי הבולט בגיל הזקנה, היחלשות התפקוד המוחי והסיכון המוגבר לחלות במחלות דמנציה שונות.
בנוסף לכל השינויים הללו, קשישים רבים אינם מצליחים עוד לתפקד בכוחות עצמם בבית ואז נאלצים להכניס מטפלת סיעודית לביתם או לעזוב את הבית המוכר והאהוב ולעבור לגור בדיור מוגן או בבית אבות.
ניתן לחלק את השינויים בגיל הזהב לכמה תקופות עיקריות
בין הגילאים 60-75 שנה (הזיקנה הצעירה)
זוהי התקופה שבה יוצאים בני הגיל הזה לפנסיה.
יציאה לפנסיה לאדם שכל חייו נהג לקום בבוקר וללכת לעבודה – הינה שינוי מורכב ומשמעותי בחייו.
מחיים עשירים בפעילות משמעותית במקצוע שרכש ופיתח במשך שנים – לעזיבה של הנתיב הזה שהיה חלק מחייו כל כך הרבה זמן.
מהרגשה שהוא נחוץ ומשמעותי – להכרה שבעבודה מסתדרים בלעדיו ושהמשפט "לכל אדם יש תחליף" – הוא אכן נכון.
אין ספק, שהיציאה לפנסיה הינה שינוי רגשי והתנהגותי משמעותי ביותר – ובין היוצאים לפנסיה ניתן להבחין בתגובות שונות:
יש כאלו ששמחים מהפרישה ובמיוחד אלו שחיכו כבר לצאת לגמלאות ואט אט הם יוצרים לעצמם סדר יום ומוצאים פעילויות מהנות והתנדבויות למלא את זמנם.לעומתם, יש כאלו שמתקשים להתמודד עם שינוי זה ועם הרגשת הריקנות שנוצרה בהם. הם עלולים לפתח קשיים נפשיים, דיכאון או תחושה של חוסר משמעות בחיים.
יכול להיות שתהיה להם תקופה ארוכה או קצרה בהם יחשבו את דרכם מחדש ואט אט יסתגלו לחיים אחרים.
אלו שמתכנסים בביתם, נמנעים מלצאת ולהיפגש עם אנשים אחרים ומתקשים למצוא לעצמם מסגרת חדשה – מועדים לסבול מבדידות ומדיכאון ולעיתים יש צורך להפנותם לעזרה מקצועית.
בין הגילאים 75-85 שנה (הזקנה האמצעית)
בתקופה השנייה שבין גיל 85-75 שנים האדם הקשיש ממשיך ומזדקן ובד בבד עם ההזדקנות מתקדמת גם ההזדקנות הפיזית, ההתנהגותית והקוגניטיבית שלו – המשפיעים כמובן גם על המצב הנפשי.
במידה והקשיש/ה חיים לבד קיימת בעיה של בדידות ולרוב קושי בתפקודים היומיומיים.
תפקידה של המשפחה המורחבת הינו משמעותי מאד לתמיכה ולשמירה על איכות חייו של הקשיש בן משפחתם.
יכול להיות שיש להכניס לביתו מטפל סיעודי בשלב הזה או להעבירו לבית אבות או לדיור מוגן כדי שיהיה בקרבת בני גילו וגם יקבל שירותים רפואיים והשגחה מתאימים.
כאשר הקשיש/ה חיים עם בן/בת זוג יכול להיווצר הצורך לטפל בשניהם במקביל או שבן זוג אחד עדיין מתפקד בצורה טובה יחסית ובן הזוג השני זקוק לטיפול מיוחד.
גילאי 85 ומעלה (זיקנה מופלגת)
גילאים אלו של זיקנה מופלגת מתאפיינים לרוב בקשיים גופניים רבים, במחלות שונות ובאיבוד יכולת התפקוד העצמאי של האדם.
קשישים רבים הופכים סיעודיים וזקוקים לטיפול יומיומי צמוד בבית או בבית אבות.
גם החלק הזה של ההזדקנות תלוי מאד באישיותו של הקשיש, במצבו הנפשי וביכולתו להתמודד עם הקשיים הרבים העומדים בפניו.
האם קיימת גם – "הזדקנות טובה"?
הזדקנות טובה (successful aging) מוגדרת ע"י שלושה מרכיבים בולטים:
– מצב בריאותי טוב
– תפקוד שכלי ונפשי גבוהים
– מעורבות חברתית – רצון להשתייך למעגל חברים ולהשתתף בפעילויות
קשיש המזדקן בצורה חיובית וטובה הינו זה, שהשילוב בין כל המרכיבים הללו הינו נוכח וקיים בחייו.
קיימת חשיבות רבה בטיפוח אותם מרכיבים ובשמירה עליהם כדי ליצור הזדקנות חיובית.
חשוב לטפח אותם כחלק משגרת החיים על מנת לתמוך בהזדקנות מוצלחת. זאת, כדי שהקשישים ירגישו שהם לא רק מאריכים חיים אלא שלחייהם יש משמעות.
אין לשכוח כי בכל גיל אדם יכול להרגיש ולהתנהג באופן צעיר או זקן יותר מגילו האמיתי.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר בריאות כ"רווחה גופנית, נפשית וחברתית" ואינו מגדיר אותה רק בפרמטר של – יש או אין לקשיש מחלות.
כמו כן, בריאות נפשית ומצב רוח כללי הינם אלמנט חשוב ביותר להזדקנות טובה וחיובית.
התפיסה של הקשיש את עצמו תלויה פעמים רבות בפירוש המציאות וביכולת להשלים עם מגבלות הגיל, אך עדיין לחיות חיים טובים, מעניינים ומהנים.
לכן, הזדקנות טובה תלויה גם באדם עצמו, ביכולתו לדאוג לבריאותו הפיסית והנפשית במשך השנים שקדמו להזדקנות וכמובן בהזדקנות עצמה ובתפיסת המציאות שלו.
ההזדקנות המוצלחת בהיבטים של תפקוד, יכולת קוגניטיבית ופיתוח מנגנוני התמודדות מוצלחים עם בעיות וקשיים, תלויה רבות לא רק בהיבט הגנטי של האדם, אלא בשמירה על בריאותו לאורך השנים, בהורדת גורמי סיכון בריאותיים ובמצב נפשי מאוזן וחיובי.
כך, יכול הקשיש לזכות לא רק באריכות ימים, אלא גם בהזדקנות חיובית וטובה.