הקושי הנפשי כשקשיש עוזב את ביתו לבית אבות
מעבר של קשיש מביתו לבית אבות או לדיור מוגן הינו צעד משמעותי ביותר בנקודה זו של חייו. הוא כרוך בעזיבת ביתו המוכר והידוע זה שנים ארוכות למקום חדש ולשגרה חדשה.
מעבר זה מצריך ממנו התמודדות נפשית קשה והסתגלות לצורת חיים אחרת – לא לבדו, אלא בחברת עוד אנשים על ההיבט החיובי והשלילי שבזה.
יש לתת את הדעת על הקושי הנפשי הזה ולנסות לעזור לקשיש בדרכים שונות להתגבר עליו.
ככל שתקטן התנגדותו למעבר – כך תיטיב הסתגלותו למקום החדש.
- חיה רמתי
- עודכן לאחרונה בתאריך: נובמבר 22, 2023
כל שינוי מהווה התמודדות נפשית ובוודאי בגיל השלישי
כל שינוי שאנו עוברים בחיינו, בכל גיל, הוא גורם מלחיץ שקשה להתמודד עמו.
אם זה שינוי טוב או שינוי רע – זה לא משנה. עצם השינוי, המשנה את השגרה הקיימת ובמיוחד שגרה שהתרגלנו אליה שנים רבות – הינו בעייתי.
לכן, כשקשיש נאלץ לעזוב את ביתו הישן שהוא קשור אליו ובו חי חיים עצמאיים – ולעבור למסגרת של בית אבות – השינוי הזה מלחיץ ומפחיד אותו. ובצדק!
ככל שמתבגרים, שינוי והסתגלות למציאות חדשה הינם יותר מאתגרים וקשים.
מדוע?
- השינוי והמעבר קשים תמיד, אך לאלו שאינם שלמים עם המעבר או עושים אותו בלית ברירה – שינוי זה קשה עוד יותר.
- הקשיש לא רק עוזב את ביתו, אלא פעמים רבות גם משנה את סביבת מגוריו לסביבה הזרה לו.
- עזיבה זו מעוררת בו תחושות של פרידה מהמוכר והידוע, מבית שמלא בזיכרונות, מחייו כעצמאי לקראת חיים פחות עצמאיים.
- אפשר אף לומר, שהקשיש חווה סוג של אבל על חייו הקודמים שהסתיימו.
- יש לו חשש כבד האם יצליח להסתגל למקום חדש, עם חוקים ושגרת חיים חדשה האופייניים לו, אם יצליח להתחבר אל הדיירים האחרים ואל הצוות המטפל.
- כשקשיש עוזב את ביתו הוא מכיר בכך שמצבו הגופני והבריאותי ויכולות התפקוד שלו הינם מוגבלים. שהוא אינו מסוגל יותר לחיות ללא עזרה והשגחה (גם אם ברמות שונות) וההכרה הזו אינה פשוטה עבורו.
יש לקושי הזה שם – "טראומת העברה"
טראומת העברה (האופיינית לא רק אצל קשישים) הינה מצב משברי הנובע כתוצאה מתגובה רגשית קשה למהלך של שינוי.
היא יכולה להיות מאופיינת במספר סימפטומים נפשיים וגופניים שעשויים להופיע לפני המעבר, במהלכו ובמשך החודשים הראשונים לשהות בבית האבות.
- תסמינים של מצב רוח – עצב, כעס, עצבנות, דיכאון, חרדה, בכי תכוף.
- תסמינים התנהגותיים – תוקפנות, כעס, הרבה תלונות על המקום ועל הצוות הטיפולי.
הקשיש עלול להיסגר בתוך עצמו, לעיתים יש רגרסיה במצבו הנפשי והפיסי, לא מעוניין לקבל טיפולים שונים ו/או את תרופותיו, מתבודד. - תסמינים פיזיולוגיים – כאבים גופניים, סיכוי מוגבר לנפילות, בעיות בשינה, תיאבון ירוד, ירידה או עלייה במשקל, הפרעות עיכול או בחילות.
ייעוץ והכוונה למציאת בתי אבות, דיור מוגן ומוסד סיעודי
חייגו ו 072-395-1175
או השאירו פרטים:
מי נמצא בסיכון מוגבר לסבול מבעיות אלו?
כל הקשישים עלולים לסבול מתופעות "טראומת העברה", אבל הסיכון גדול יותר אצל קשישים עם דמנציה, שניתוקם מהמקום המוכר מגביר אצלם עוד יותר את החרדה והמתח.
הם עלולים לחוש פחד ואובדן שליטה משום שאינם מכירים כלל את סביבתם.
בגלל מצבם המנטלי הם גם אינם מבינים כראוי את המעבר, את השינוי החיובי שהוא יכול ליצור בחייהם.
האנשים הדמנטיים אינם מבינים שהם לא יכולים להישאר יותר בבטחה בביתם ושהמעבר נעשה לטובתם ולמען ביטחונם.
חשוב גם לקחת בחשבון שעצם המעבר יכול לעורר סימפטומים דמויי דמנציה אצל קשישים שאינם מאובחנים ככאלו.
זה קורה בשל הבלבול הרב מהמקום החדש והלא ידוע ומהאנשים הלא מוכרים המקיפים אותם.
אולם, לאחר תקופת הסתגלות סימפטומים אלו עוברים בדרך כלל.
כמו כן, קשישים שהמעבר בוצע ללא הסכמתם או שאינם מוצאים את המהלך כהכרחי, ייקח להם יותר זמן להסתגל בשל ההתנגדות הרבה למהלך ובשל תחושת אובדן הבחירה והשליטה שהם חשים.
כיצד ניתן להקל על הקושי הנפשי בעת עזיבת הבית לבית אבות?
- לערב את הקשיש בהחלטה – זוהי ההמלצה החשובה ביותר.
מי מקבל את ההחלטה תקבע את מידת הקושי הנפשי של הקשיש ואת מהירות ההסתגלות שלו למקום החדש.
לעיתים, כדי להביא את הקשיש להסכים למעבר ולהבין שזהו הפתרון האולטימטיבי עבורו, צריך הרבה אורך רוח וזמן.
לתת לו לחשוב על הדברים ולעכל את כל המשמעויות הכרוכות בנושא זה. - במקרה של קשישים שאינם יכולים להחליט בעצמם חשוב לערב גורמים טיפוליים המכירים אותם (עובד סוציאלי, רופא) שיוכלו לבחור עבור הקשיש את המסגרת המתאימה לו ביותר.
- לקחת את הקשיש לביקור מקדים במקום – כדי שיוכל להכיר את הצוות המטפל, את המתקנים, להראות לו את החדרים וכו'.
- להעביר לחדרו החדש חפצים אהובים מהבית – שיעניקו לו תחושה של "בית" במקום המגורים החדש שלו.
- להסביר לקשיש שוב ושוב את מעלותיו של בית האבות/דיור מוגן –
שיש במקום עזרה רפואית והשגחה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. שיותר הוא לא יהיה לבד, שהוא יכול להשתתף בחוגים ובפעילויות שקודם לכן לא היה יכול להשתתף בהם, שיוכל להכיר אנשים בגילו ולהתיידד איתם וכדו'. - תמיכה רגשית מבני המשפחה – לבני המשפחה תפקיד נכבד בהקלת המעבר וההסתגלות של הקשיש למקום החדש.
חשוב שירגיש שיש לו אוזן קשבת מהמשפחה, שהוא יכול לבטא את מחשבותיו ורגשותיו, לשדר לו חום ופתיחות.
בני המשפחה הם הסביבה הקרובה והבטוחה ביותר עבור הקשיש וככל שיקיפו אותו יותר בתקופה הראשונה – כך יתייצב נפשית. - בקשה מהצוות הטיפולי לעזור לדייר החדש – חשוב שבני המשפחה יצרו קשרים טובים עם הצוות הטיפולי ויבקשו מהם להיות איתם בקשר רציף.
לבקש מהם לדרבן את הקשיש להשתתף באירועי פנאי שונים ולהתחבר עם דיירים אחרים.
חשוב שהצוות הטיפולי יהיה קשוב למצבו הנפשי של הקשיש, ינהל אתו שיחות כדי להקל על המתח והחרדה שלו ויעזור לו להגביר את תחושת השייכות למקום.